איפה היה האלוקים?

איפה היה האלוקים באושוויץ? איפה היה האלוקים בגוש עציון שחרב לחלוטין? איפה היה האלוקים כשחרב בית המקדש? איפה היה האלוקים בגוש קטיף? זו שאלה שנשאלה אז, וזו השאלה שתמיד שומעים בעת צרה ליעקב…

בעת צרת הכלל, צריכה להתחזק האמונה – כי " נגמר לנו השכל". אנו איננו מבינים את ההיגיון של ההנהגה האלוקית, וגם אין לנו נביא שיסביר לנו: "לא לדאוג, המהלך הזה מוליד מהלך אחר, שהוא נצרך כדי להביא את הגאולה השלמה". אין לנו נביא שינחה אותנו, שינחם אותנו, אך יש לנו תורה ויש לנו אמונה באבינו שבשמים - וכאן צריך ענוה. עם הענווה הזאת נקבל את דברי ירמיה הנביא, שאמר

"וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל ז). אין זה שכל, זוהי אמונה! כשבני ישראל הקימו את המקדש, הם חשבו שהקדוש-ברוך-הוא איתם, חשבו שהם מבינים היטב שכך מקדמים את הגאולה והלכו על זה "בכל לבבם, בכל נפשם ובכל מאודם", אך בסוף הכל חרב...

וכך הוא בכל דבר שאדם בונה ובסופו של דבר לא מצליח.. אין כאן בהכרח טעות. שום טיפה של מסירות נפש לא הולכת לאיבוד. כאן מבחן האמונה. לא אמונת בת היענה, אלא אמונה אמיתית מבוססת על חכמינו גדולי עולם שקיבלו מסורת ממשה רבנו. אנו יודעים שלפעמים החורבן הכרחי, כאשר נפש האומה חולה, ומצבה הרוחני הגיע קרוב ל"איבוד בארץ אשור ונידחות בארץ מצרים". ואין אנו יודעים איך מועיל הזעזוע הפנימי של החורבן לבריאותה. תלמידי הגר"א מביאים בספר קול התור (א יג) את דברי הגאון, דברים שחייבים להיות נר לרגלינו בכל התקופות הקשות ובוודאי בעת שלנו, שבה הגיעו ייסורי הגאולה לשיאים שלא שיערנום: "לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה, על פי הכתוב 'ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע'. לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית בייסורים אבל בזה היא נקנית ממש. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזה קושי איזו מכשלה בדרך עבודתנו. ולהיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב יוושע – ומן המצר נגיע למרחביה". ארבעה ישובים היו בגוש עציון – כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים. יום אחד בלבד לפני יום העצמאות של מדינת ישראל, הוכרע כפר עציון ומגיניו נטבחו, למחרת שלושת הישובים האחרים קיבלו פקודה להיכנע. נמחקה ההתיישבות של גוש עציון מהמפה למשך תשע עשרה שנה. מאז היא חודשה, והיא פורחת בחסדי הבורא – רבים בה היישובים והתושבים. איפה היה האלוקים ביום נפילת הגוש? באותו יום לא היה לנו די שכל כדי להבינו - רק אמונה. הייתה שם אבן בוחן – "הנני יסד בציון אבן, אבן בוחן, פנת יקרת מוסד מוסד, המאמין לא יחיש" (ישעיה כח, טז). המאמין לא יחיש, כפי שפירש הגאון, לא יאמר "איפה היא הגאולה"? "איפה הוא האלוקים"? המאמין חיכה בסבלנות מתוך אמונה טהורה, והנה זה הגיע. העמל ומסירות הנפש של המתיישבים לעולם לא הולכים לאיבוד – לפעמים כוחם גנוז בעולמות העליונים, כמו כל התפילות שלפעמים לא פועלות מיד בעולם העשייה. ושלא נטעה! פעולתן קיימת באמתחתו של הקדוש-ברוך-הוא, והוא ישלוף לנו אותן בעת שנגיע ל"וממנה יושע"...